סגנונות קיום: היבטים עיוניים, מדעיים ויישומיים

Transcription

1 Aמכון מופ"ת סגנונות קיום: היבטים עיוניים, מדעיים ויישומיים עורכים: יעקב רנד דינה שקולניק סדרת ספרים בנושאי חינוך 1-38.indd 1 3/23/09 2:13:31 PM

2 Modes of Existence: Theoretical, Scientific and Applicative Aspects עריכה: פרופ' יעקב רנד ד"ר דינה שקולניק הוצאת ספרים מכון מופ"ת: עריכה ראשית: ד"ר יהודית שטיימן עריכת תוכן ולשון: נעמי פרידמן התקנה והבאה לדפוס: מירב כהן-דר עריכה גרפית ועיצוב העטיפה: מיטל כהן-בנימין כל הזכויות שמורות למכון מופ"ת, תשס"ט 2009 מסת"ב: הדפסה: תירוש הוצאה לאור 1-38.indd 2 3/23/09 2:13:31 PM

3 ספר זה מוקדש לזכרו של פרופ' משה זילברשטיין ז"ל שהיה מעורב באופן פעיל בשלבים השונים של התאוריה וניסוחה. לצערנו הרב הוא הלך לעולמו בטרם עת, ושירת חייו באמצע נפסקה indd 3 3/23/09 2:13:32 PM

4 שלמי תודה ברצוננו להודות לאנשים הבאים על עזרתם בהבאת הספר לדפוס: לפרופ' שלמה קניאל ולפרופ' שלמה בק על הערותיהם לספר כולו. לצוות מכללת תלפיות המכללה האקדמית לחינוך: למנהל מר בני בהגון, למר יעקב פינקלשטיין, יו"ר העמותה, למר יעקב סולר, מנכ"ל המכללה, על תמיכתם המתמדת במימוש פרויקט זה של הספר עד לסיומו; לד"ר מיכל פלדמן על עזרתה הנאמנה ועל הערותיה המועילות. לצוות מכון מופ"ת: ד"ר לאה שגריר, מנהלת המכון לשעבר; ד"ר מיכל גולן, המנהלת הנוכחית; ד"ר יהודית שטיימן, ראש הוצאת הספרים והעורכת הראשית; ד"ר אריאלה גדרון, עורכת סדרת כליל; חני שושתרי, רכזת הוצאת הספרים; נעמי פרידמן ומירב כהן-דר, עורכות הלשון; ומיטל כהן-בנימין, העורכת הגרפית, על תמיכתן ועל פעילותן המבורכת בהוצאת ספר זה ובהפצת ידע וחשיבה חינוכית לציבור המחנכים בארץ. לצוות הכותבים המוכשר והמגוון, המציב את אבני היסוד לתחום המחקר של סגנונות הקיום. וכמה מילות תודה אישיות: לבלהה רנד ולכל צאצאי משפחת רנד המורחבת, על שהם א תי ברגעי שמחה ומצוקה, ובזכותם יצא ספר זה לאור. פרופ' יעקב רנד לאבינועם בעלי ולילדיי הנפלאים באהבה אין קץ, תודה על סבלנותכם, על תמיכתם ועל אהבתכם. לאמי, אסתר פרל, שכמו תמיד מהווה עבורי מקור השראה. לזכרו של פרופ' דוד גורדון ז"ל, שזכיתי להיות תלמידתו במחקר ובתהליכי התערבות חינוכית. ד"ר דינה שקולניק 1-38.indd 4 3/23/09 2:13:32 PM

5 תוכן עניינים בפתח הספר/ ראובן פוירשטיין... 7 דבר המחברים/ יעקב רנד ודינה שקולניק...11 שער ראשון: היבטים עיוניים-תאורטיים סגנונות קיום Existence( :)Mode of הנטייה "להיות" be(,)to הנטייה "שיהיה לי" have( )to והנטייה "לעשות" do( /)to יעקב רנד...41 "הישות הפעילה" Being( )Active - הצעה לתת-סגנון קיום חדש: מאפיינים ופוטנציאל/ דינה שקולניק סגנונות הקיום והחיפוש אחר מקורו של הטוב/ שלמה בק שער שני: היבטים יישומיים - השלכות פסיכולוגיות, חברתיות וחינוכיות סגנונות הקיום: שלושה נרטיבים מדגימים/ דינה שקולניק ויעקב רנד סגנונות קיום ועמדות חינוכיות של מנהלים ושל מורים בבתי ספר אוטונומיים/ חיה אלטרץ תפיסת המדריך הפדגוגי את תפקידו בזיקה לסגנונות הקיום/ יפה בר-זיו האינטראקציה מנחה-מונחה בזיקה לסגנונות הקיום/ רבקה רייכנברג ורחל שגיא המודל הטריאדי כאמצעי לרפלקציה על התנהגות של שותפי תפקיד בניתוח סיטואציה חינוכית - חקר מקרה/ זהבית גרוס הקשר שבין סגנונות הקיום לתכונות אישי ות: הקשרים של מצבים נפשיים/ מיכל פלדמן ואריה כהן שער שלישי: אפילוג "הילד הוא אבי המבוגר" - ניתוח סיפור שואה מאת יעקב רנד, החושף את מאפייני סגנון "לעשות" /)Doing( דינה שקולניק אחרית דבר/ יעקב רנד ודינה שקולניק על המחברים indd 5 3/23/09 2:13:32 PM

6 1-38.indd 6 3/23/09 2:13:32 PM

7 בפתח הספר/ ראובן פויירשטיין בפתח הספר ראובן פוירשטיין הקובץ סגנונות קיום: היבטים עיוניים, מדעיים ויישומיים, המוגש בזה לקורא, הוא בעל ייחודיות חשובה, ועל כך טרחו הן כותבי המאמרים והן עורכי הקובץ - פרופ' יעקב רנד וד"ר דינה שקולניק. התאוריה על "סגנונות הקיום", שפיתח פרופ' יעקב רנד בעשור האחרון, זוכה בספר זה לאותם תהליכים ההכרחיים לפיתוחה של תאוריה ולבדיקתה מנקודות ראות שונות ומממדים תפיסתיים נבדלים. הדבר נעשה בעניין רב על ידי קבוצת חוקרים, חלקם מאלו שזכו להיות נוכחים בתהליכי התהוותה של התאוריה, וחלקם אנשי מחקר שעצם המפגש עם התאוריה הביא אותם לחיפוש דרך לבדיקת משמעותה וערכה בתחומים פסיכולוגיים, חינוכיים, פילוסופיים ודתיים. בעבודתו זו, שהגיעה במשך השנים לממדים מכובדים מאוד, מוצא את עצמו מחבר התאוריה בתוך חבורה גדולה של חוקרים, הוגי דעות, אנשי דת ופילוסופים, אשר הצד השווה לכולם הוא ניסיון ליצור מסגרת תאורטית, שתאפשר המשגה ועם זאת מיון של מאפייני האדם על ההבדלים ביניהם. כל אלה נתפסים כמערכת תכונות או כמבנים נפשיים הנשארים קבועים לאורך החיים, וניתן ללמוד על קיומם באמצעות התנהגויות היחיד המתייחסות למערכת זו. ברצוני להדגיש את אחד המאפיינים של התאוריה המוצגת בספר, שהופך אותה לבעלת עניין מיוחד לכל מי שרואה את האדם כבעל יכולת השתנות. אכן, רבות הן התאוריות הרואות את הקבוע, את הבלתי משתנה, את הנוקשה ואת הבלתי מסתגל אצל האדם, ככרוך בתכונות אופי קבועות, הנחשבות אחראיות להתנהגותו ומקבעות אותה. תכונות אופי אלה משקפות הן את ההגבלה ביכולתו להתאים את עצמו לשינויים החלים בסביבתו הקרובה ובמבנים המיוחדים שהוא נמצא בהם, והן את הצורך שלו להתמודד עם השינויים החלים בסביבתו החיצונית ובו עצמו. בבסיס גישה זו עומדת התפיסה שהתכונות המיוחסות לאדם נובעות מתורשה נתונה, או נוצרות ומתקבעות בתהליכים התפתחותיים, כך שכמעט אין בכוחו לשנותן אלא בתהליך מיוחד ולכן נדיר. תפיסות אלה, הרואות את האדם כנשלט על ידי תכונותיו, הן מקור לגישה פסימית כלפי כושרו של האדם 1-38.indd 7 3/23/09 2:13:32 PM

8 סגנונות קיום: היבטים עיוניים, מדעיים ויישומיים לשנות את עצמו תוך כדי היענות למניעים פנימיים או חיצוניים גם יחד, ולדרישה המורכבת הנובעת הן מהלחצים הפנימיים והן מהתנאים הסביבתיים המשתנים. לעומת תפיסה זו, הצענו במשותף עם המחבר את המושג "מצב" )state( כתחליף וכניגוד למושג "תכונה".)trait( המצב יכול ליצור באדם נטייה לסוג של תפקוד פחות או יותר קבוע, אולם מעצם היותו מצב, הוא נתון לשינוי. לא כך כאשר מדובר בתכונה תורשתית או אפילו נרכשת, שלכאורה אינה ניתנת לשינוי, והיא מהווה אלמנט קבוע שאינו תלוי בגורם שהביא להתהוותה. נובע מכאן שקיימות שתי אפשרויות יסוד לשינוי האדם: 1. שינוי המצב שהביא להתנהגות המסוימת. 2. תהליך רצוני, פנימי או חיצוני, שישנה את המצב או יבטל את משמעותו, בכך שיביא לשינוי משמעותי מהותי בהתנהלות חייו של האדם. בפרק הראשון של קובץ זה מביא לנו המחבר מערך שלם של תכונות של סגנונות הקיום, על ידי תוספת המושג "נטייה" לסגנונות שבמודל. הנטיות השונות - - to have, to be, to do יכולות להתקיים ביחד, ויכולות לעבור תהליך של שינוי רמת השליטה של סגנון אחד בהשוואה לאחר. יכולת גמישות זו הופכת את סגנונות הקיום למערכת יסודות דינמיים של האישיות, שלא מעט גורמים יכולים להיות אחראים לכך שניתן לשנות את עוצמתם ואת מקומם בהתאם לצרכים החיצוניים והפנימיים כאחד. מבחינה זו התאוריה של סגנונות הקיום היא מרכיב חשוב ביותר בתורת יכולת ההשתנות, והיא משמשת תוספת בעלת ערך מיוחד כמנגנון מווסת, מפעיל ונענה למצבים השונים הנוצרים באדם. יתרה מזאת, האופי הדינמי של סגנונות הקיום נוצר ללא מערכת קונפליקטים והתמודדויות המאפיינים תהליך שבא לשנות את סגנון הקיום של האדם. לדוגמה אביא את התפיסה הרואה באדם שתי נטיות אנטגוניסטיות: האחת, להתקיים - exist - to ומשמעותו להתקיים לאורך, ברציפות, בהמשכיות בלתי משתנה לאורך כל חיי האדם. במילים אחרות, זוהי תפיסת האדם שהוא היום מה שהיה אתמול, ויהיה מחר מה שהוא היום, וכך ימשיך ברצף קיומי זה לאורך כל חייו. הנטייה האחרת מכונה לעתים הנטייה לחיות - live - to והמאפיין אותה הוא השינוי המתמיד שהיצור החי עובר אותו, כתהליך התפתחותי וכתהליך הסתגלותי indd 8 3/23/09 2:13:33 PM

9 בפתח הספר/ ראובן פויירשטיין אצל האדם כיצור אנושי תהליכי ההתפתחות השונים מובילים אותו אל אופני חשיבה או רגש והתנהגות, השונים זה מזה לפעמים בקיצוניות, אך האופי האינטגרטיבי של האדם מאפשר לאחד את שתי הנטיות האנטגוניסטיות ולחוש את הרציפות שמעבר לשינויים. ואכן, כאשר אנו עובדים על יכולת ההשתנות של האדם, אנחנו חייבים לחזק את התחושה הקיומית ואת הרציפות הקיומית הזו אל מעבר לשינויים הדרמטיים החלים באדם. המוביליות המתוארת על ידי המחברים בספר, בעקבות תורתו של פרופ' רנד, תואמת בהחלט תהליכים אלו. הרמב"ם במורה נבוכים, חלק שלישי, פרק נ"ד, מונה את ארבע השלמויות: )1( שלמות הרכוש )2( שלמות הכושר הגופני )3( שלמות המעלות המידתיות, דהיינו שלמות המוסר המתבטא במצוות )4( שלמות השגת המעלות ההגיוניות, דהיינו הכרת ה'. שלמויות אלה הן הכרחיות, אך אינן יוצרות את השלמות המייחדת את האדם משאר היצורים. כך ה- Having - "שיהיה לי" - העושר, שלמות הרכוש, איננו מוסיף לשלמותו של האדם בהיותו כולו מחוצה לו. אדם יכול להיות בעל רכוש גדול, ואפילו לא לדעת שיש לו כל זה, אז במה יוסיף זה לשלמותו. אם באחד הבנקים שהוא לא מכיר מונחים לזכותו כל אדמות אלסקה, האם זה משנה במשהו אותו ואת שלמותו? ואילו היינו מתייחסים ל"שיהיה לי" רק כאל שאיפה, וכי השאיפה יש בה כדי לשנות את קיומו ואת הכוח הגופני שרבים רוצים לרכוש? ובמה משיג האדם החזק הזה את שלמותו שהיא ייחודיותו? ואפילו הגורם השלישי, דהיינו חכמתו ומסורותיו ומידותיו הטובות של האדם, דהיינו ההתנהגויות החברתיות, הרי הן כולן תלויות בקיומה של סביבה אנושית שלה הוא יכול לייחס מידות אלה. ומה יקרה לו לאותו האיש המוצא עצמו באופן היפותטי מבודד בתוך אי, האם שלמות המבוססת על חכמתו ועל מוסריותו לא תמומש עקב היותו בודד ולא מסוגל לממש את שלמותו, זו הדורשת הימצאותה של חברה? הרמב"ם מגיע למסקנה שהשלמות האנושית מתבטאת רק באותה הכרה אולטימטיבית של ה'. גם הרמב"ם המבסס את דבריו על ירמיהו: "אל יתהלל חכם בחכמתו, ואל יתהלל הגיבור בגבורתו, ואל יתהלל עשיר בעשרו, כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי" )ירמיה ט, כב-כג(, רואה את השלמויות האלה כשלבים הכרחיים המובילים את האדם ומאפשרים לזוכים לכך להגיע אל השלב האולטימטיבי של שלמות האדם indd 9 3/23/09 2:13:33 PM

10 10 סגנונות קיום: היבטים עיוניים, מדעיים ויישומיים בעבודותיו של פרופ' רנד ובעבודותיהם של שותפיו וחבריו יש התמודדות מעניינת שללא ספק עשויה להיות פורייה מאוד ולהביא גם לידי שילוב אותה הדינמיקה, אולי כאלמנט רביעי, האחראי לאותה פעילות מתמדת - המוביליות האינסופית, המביאה את האדם לידי יכולת לעלות מדרגה לדרגה בשאיפתו המתמדת לשלמות. סגנונות הקיום לא רק מסבירים, אלא עשויים אף לשמש את המדרגות שבסולם יעקב ה"מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה..." - ראשו מגיע לשמים ורגליו תקועות בארץ. אותו תיווך שיכול לעזור לאדם לעלות מדרגה לדרגה, עשוי להיות המוביל אותו אל הסגנון המאפשר לו להגיע לשלמותו. מבחינת הבאתה של התאוריה והאפשרויות הגנוזות בה לקהל האקדמי והלא אקדמי כאחד, משמש קובץ זה מכשיר מעניין ורציני. הקריאה בו לא רק שהיא מנסה לפתור בעיות קיום והתנהגות, אלא היא גם פותחת אשנבים לתפיסות חדשניות נוספות, שבכוחן להעשיר את החשיבה הפסיכולוגית והסוציולוגית ואת העולם החינוכי שתפיסה זו מעוגנת בו indd 10 3/23/09 2:13:33 PM

11 דבר המחברים/ יעקב רנד, דינה שקולניק 11 דבר המחברים יעקב רנד, דינה שקולניק מבוא קובץ המאמרים שלפנינו הוא הספר הראשון החוקר בשיטתיות את נושא סגנונות הקיום, ובו חולקים המחברים עם הקוראים מן השפע המחקרי שנושא זה מעורר ומניב. פרופ' יעקב רנד הוא יוצר המודל הטריאדי ומפתח האספקטים התאורטיים שלו, ד"ר דינה שקולניק עובדת על פיתוח המודל בתחומים העיוניים והמעשיים גם יחד, בעיקר באמצעות השימוש בשיטת המחקר הנרטיבית. הקובץ פורס בפני הקוראים מגוון מאמרים של חוקרים מהשורה הראשונה בשיטות מחקר שונות ומכיוונים דיסציפלינריים מגוונים. הקובץ מוקדש רובו ככולו לתאוריה החדשנית של "סגנונות קיום" Modes(.)of Existence בהתחשב בכך שתורה זו איננה נחלת הכלל עדיין, והיא מעניינה של קבוצת מחנכים וחוקרים העוסקים בכך, חשבנו לנכון להציג בראש ובראשונה את הרקע התאורטי שלה, על מרכיביה ועל מגוון השלכותיה על נושאי המציאות היום-יומית בכלל ועל העשייה החברתית-חינוכית בפרט. סגנונות הקיום - רקע תאורטי רבים הם הקריטריונים שבאמצעותם ניתן לשפוט או להעריך את ערכה של תאוריה כלשהי בתחום מדעי ההתנהגות. אחת מהן היא, ללא ספק, יכולתה להסביר קשת רחבה ביותר של תופעות שבהן אנשים נבדלים זה מזה, כאשר ההסבר הוא בעל משמעות מעשית וחברתית גם יחד. מבחינה זאת נראה לנו שהמודל הטריאדי של רנד )1993,)Rand, המבוסס על התורה הדואלית של אריך פרום )1976,)Fromm, מניח שמעצם שייכותו של האדם למין האנושי קיימות בו נטיות יסוד בעלות רמות עוצמה דיפרנציאליות ואינדיווידואליות. נטיות אלה משמשות לו מקורות אנרגטיים המפעילים אותו ונותנים כיוון להתנהגותו בכל תחומי החיים ובכל עידן ועידן. כיוונים אלה, שאינם תלויי תוכן כלשהו, והם בעלי יציבות יחסית בממד 1-38.indd 11 3/23/09 2:13:33 PM

12 12 סגנונות קיום: היבטים עיוניים, מדעיים ויישומיים הזמן, משתקפים בעיקר באיכות ובטיב הפעילות של היחיד, בעצם הצבת מטרות למעשיו ובקביעת דרכי הפעולה הננקטות להשגת המטרות שהוצבו. במהותה, תורת סגנונות הקיום היא בעיקר בעלת ערך הסברי explanatory( :)value היא שואפת להסביר תופעות אישיות והתנהגותיות של היחיד והחברה במידה האפשרית הרחבה ביותר. על כן חשוב להדגיש את כלליותה של התאוריה, את זיקתה לתחומי פעילות שונים ואת ביטוייה הדיפרנציאליים כפי שניתן לעמוד עליהם מתוך תצפיות אקראיות, ו/או מתוך איסוף שיטתי של נתונים בדרכים מחקריות מגוונות. תאוריה זו מעוגנת בהיבטים סוציו-פסיכולוגיים מגוונים, המהווים בסיס לרציונל של התאוריה ולשונות של כיווני ההתפתחות והיישום שלה, כפי שהתפתחו עד כה. שונות זו עשויה להתרחב במרוצת הזמן על ידי פיתוח תאורטי ועל ידי הבאתה לאימות אמפירי ולביטוי מעשי במגוון רב של תחומים. נציג להלן את עיקרי התאוריה של סגנונות הקיום, המשמשת בסיס לכל המאמרים המופיעים בספר זה. אנו ממליצים לקורא לקרוא מבוא זה לפני קריאת המאמרים, על מנת להכיר ולהבין את המודל על מרכיביו השונים. על פי המודל, מ עבר לשונות המאפיינת התנהגויות אנושיות, ניתן להבחין בדרכי תגובה אופייניות ליחיד ביחס לעולמו החיצוני והפנימי, המושפעות מנטיותיו ומניסיון החיים שצבר במשך החיים. דפוס חוזר זה יש בו כדי לאפיין את דרכי תגובת היחיד לגירויים פנימיים וחיצוניים בחייו, והוא מבטא את אופן תפיסת המציאות שלו. "סגנון הקיום" מהווה דרך שבאמצעותה היחיד או החברה תופסים את העולם ומפרשים אותו. תהליך רכישת "סגנונות הקיום" הוא אישי וחברתי כאחד: הפרט מפתח לעצמו את סגנון הקיום הייחודי לו, הן כתוצר של התפתחותו האישית והן בהשפעת גורמים סוציו-תרבותיים המהווים את מסגרת עולמו. כך מציע פרום פרדיגמה תאורטית-מושגית, המציעה אופן הסתכלות רחב על העולם שבו אנו חיים ומתארת את השפעותיהן של תפיסות העולם השולטות בעולם זה על היחיד, ובה בעת מאפשרת מסגרת מארגנת לאופן התייחסות הפרט למציאות זו. על בסיס ההנחה שהמודל הדואלי של פרום עדיין חסר, ואינו נותן ביטוי לכל המגוון הרחב של התנהגויות אנוש, הוסיף רנד )& Rand Rand, ;1993 )Tannenbaum, 2000 סגנון שלישי סגנון ה-" Doing ". בכך הושג מודל טריאדי המכונה M.o.E.,)Modes of Existence) הכולל את שלושת סגנונות הקיום הללו, המצויים במידת דומיננטיות זו או אחרת לא רק ברמת הפרט, אלא גם ברמה של תפיסות עולם חברתיות כלליות indd 12 3/23/09 2:13:33 PM

13 דבר המחברים/ יעקב רנד, דינה שקולניק 13 מודל ה-. M.o.E המושג "סגנון קיום" מתייחס לגישה או לנטייה בסיסית של היחיד, שעל פיה הוא מפתח סגנון התנהגותי ודרכי תגובה לעולמו הפנימי ולסביבתו החיצונית. הוא כולל מגוון רחב של אופני התנהגות ודרכי פעילות, ובא לידי ביטוי בקשת רחבה של נסיבות ומצבי חיים. הנחת היסוד היא שסגנון הקיום נקבע בשלבים מוקדמים של חיי האדם, ומראה יציבות במהלך חייו )1976.)Fromm, ניתן לומר כי מעבר למגוון האינסופי של ההתנהגות האנושית, פרטים מראים עקביות גבוהה באופן שבו הם מגיבים לעולמם הפנימי והחיצוני. אינדיווידואליות יציבה זו מושפעת במידה רבה ממערכת הגישות שאומצה באמצעות התנסות חיים ומבוססת עליה. למרות מידת היציבות הגדולה של סגנונות הקיום, אין להתייחס אליהם כאל מרכיבים "נוקשים". התנסויות החיים וכן התערבויות מתוכננות שיטתיות יכולות לשנות את סגנון הקיום )רנד, בספר זה(. סגנון ה"שיהיה לי" )ה- Having ( סגנון ה"שיהיה לי" מהווה, לטענת פרום )1976,)Fromm, את הסגנון המרכזי בחברה המערבית המודרנית, שהיא ביסודה חברה צרכנית. מסיבה זו, טוען פרום, אנו נוטים לקבלו כדפוס מובן מאליו, ושוכחים את העובדה שהוא מהווה רק אופציה אפשרית אחת. בסגנון קיום זה, הפרט או הקבוצה מתייחסים לעצמם ולזולת מתוך ראייה רכושנית, שלפיה האדם שואף להיות הבעלים של רכוש רב עד כמה שאפשר. הרכוש אינו בהכרח חומרי בלבד, אלא הוא מתייחס גם לדרכי אינטראקציה חברתית, לעולם הידע וכדומה. מעבר לעצם צבירתו הוא גם בעל משמעות סימבולית, ומעניק סטטוס, כוח ושליטה. גישה זו קובעת את מעמדו של האדם בעיני האחרים, בה במידה שהיא מ בנה את זהותו בעיני עצמו, בהתאמה יחסית למה ששייך לו או למידת השליטה שלו באחרים. בסגנון קיום זה חפצים או רכוש סימבולי הם הדבר החשוב ביותר עבור הפרט, וחייו מעוגנים סביב מאמציו להשיגם. סגנון קיום זה מבטא, אם כך, את נטיות האדם להתייחס אל עולמו, אל תחומי עיסוקו ואל מערכות היחסים שלו עם בני האדם בדרך של רכושנות ושליטה, כאשר נטייה זו אינה מוגבלת לעולם המטריאלי, אלא מתייחסת גם לעולם הרוחני והמופשט. קשה להבין כיצד סגנון זה הופך להיות סגנון דומיננטי, בשעה 1-38.indd 13 3/23/09 2:13:33 PM

14 14 סגנונות קיום: היבטים עיוניים, מדעיים ויישומיים שהוא מנוגד למעשה לרצון החופשי האנושי. פרום מתאר תהליך חברתי הכולל אינדוקטרינציה, פרסים ועונשים ושימוש באידאולוגיות, כדי להביא את האנשים לאמונה שהם פועלים למעשה בהתאם לרצונם ואינם מודעים למניפולציה הנעשית עליהם. פרום מדגיש, שאין כאן התנגדות לכל רכוש שהוא, שכן הקיום האנושי דורש שנשתמש בדברים מסוימים במטרה לשרוד, כצרכים אקזיסטנציאליסטיים הנעוצים בקיומנו, בצורך שלנו להתקיים. הבעיה נוצרת כאשר מתעוררת תשוקה בלתי נשלטת להשיג ולשמור, שאינה נובעת מצורך בסיסי של האדם, אלא מתפתחת עקב השפעות של תנאים חברתיים עליו. סגנון ה"להיות" )ה- Being ( לעומת סגנון התייחסות זה, מציב פרום )1976 )Fromm, את סגנון ה"להיות", שלטענתו הוא נפוץ פחות בחברה שלנו וקשה יותר להבחין בו, עקב אופיו ההתנסותי-פנימי המקשה את זיהויו. סגנון קיום זה מנוגד לסגנון ה"שיהיה לי" ומאופיין בחיוניות רבה, הנובעת מתהליך התפתחות פנימית מתמיד. תהליך זה נובע מהנטייה לצמוח כאדם ולבטא את מכלול היכולות הפנימיות בדרך למציאת המשמעות האישית בחיים. סגנון זה בא לידי ביטוי בהתייחסות אותנטית של האדם לעצמו ולזולתו: האדם חי מתוך אמונותיו ורגשותיו הפנימיים, ואינו מגבש את זהותו בהתאם להשפעות חיצוניות או לצורך להתאים את עצמו לסביבה. אופן קיום זה מייחד את בעל סגנון ה"להיות" המצליח לשמור על קיום פנימי עשיר, בניגוד למציאות האשלייתית-מוחצנת שבה חי בעל סגנון ה"שיהיה לי", הנובעת מאימוץ תפיסות חברתיות כדרך להשגת מעמד חיצוני, אך בה בעת מחפה על ריק פנימי. בסגנון התייחסות זה מוצבים עולמם הפנימי ודרגתם הרוחנית של הפרט או של הקבוצה במרכז, מתוך שאיפה להתפתחות ולצמיחה פנימיים ואותנטיים: אנשים בעלי נטייה זו הם בעלי אוריינטציה פנימית המכוונת אל תוך אישיותם. הם שואפים לממש את הפוטנציאל החבוי בהם בצורות שונות, כגון: דרכי ביטוי אמנותיות, בחירת המקצוע ותחומי עיסוק, צורות חשיבה בסיסיות, כמו גם דרכי אינטראקציה ספציפיות עם הזולת בזיקה לאירועים של חיי היום-יום )רייכנברג ורנד,.)62 :1998 סגנון זה משקף נטייה של הפרט לגדול, לאהוב ולקדם את עצמו לקראת חיים משמעותיים יותר. הזהות הנקבעת על פי סטנדרטים אלה משוחררת יחסית מלחצי 1-38.indd 14 3/23/09 2:13:34 PM

15 דבר המחברים/ יעקב רנד, דינה שקולניק 15 הישגיות חיצוניים מנוכרים, ורואה את הזולת כבעל זכות שווה להתפתחותו הוא. לכן סגנון זה מאפשר את קיומם של יחסי אהבה ונתינה ללא תנאי. בעל סגנון ה"להיות" הוא מלא חיות ויחסיו עם העולם הם יחסים אותנטיים, שכן הם מתייחסים למציאות הנכונה ולא למציאות הכוזבת שהחברה מציבה. המאפיין היסודי שלו הוא של אקטיביות פרודוקטיבית: שימוש פרודוקטיבי בכוחות האנושיים. האקטיביות מתבטאת במתן ביטוי ליכולות ולכישרונות של האדם על ידי התחדשות עצמית וצמיחה ועל ידי גילוי עניין אמפתי באחרים. הצמיחה הפרודוקטיבית יש בה כדי להרתיע את האדם בן תרבותנו, שהתרגל לסמוך על משאביו החומריים כבסיס לזהותו ולביטחונו. עליו להיות מוכן לוותר על מקורות התמיכה הידועים לו ולהשתמש בכוחותיו באופן עצמאי. פרום מתייחס לסגנון זה כאל סגנון רצוי, ומציג את אידאל "האדם החדש", המאופיין במעבר מ"שיהיה לי" ל"להיות": אדם זה מעניק אהבה במקום שליטה, נותן משמעות לחייו, מפחית תשוקה, שנאה ואשליה, מטרת החיים העיקרית שלו היא הצמיחה, הוא מודע, חופשי ושמח בחייו. סגנון ה"לעשות" )ה- Doing ( לשני הסגנונות הקודמים הוסיף רנד )1993 )Rand, סגנון שלישי סגנון ה"לעשות". בסגנון זה יש כדי לעדן את הטיפולוגיה ולאפשר ראייה מפרספקטיבה רחבה הכוללת אפשרויות נוספות. סגנון זה משקף את נטיית הפרט או הקבוצה לפעול, לעשות ולמצוא סיפוק מעצם תהליך העשייה. נטייה זו מבוססת על צורך עמוק של היחיד למלא תפקיד משמעותי ופעיל בשינוי פני הסביבה כדי להתאימה למטרותיו, לצרכיו ולאמונותיו. "הוא משקף אוריינטציה בסיסית לעשיית דברים שישנו באופן משמעותי את אופי חיי האדם, כמו את תנאי הסביבה שלו שיש להתמודד עמם..." )89 Tannenbaum, :2000.)Rand & היחיד המאופיין בסגנון זה עסוק בפעילות תמידית ומוצא סיפוק מעצם העשייה, הוא מהווה גורם ממריץ גם לאחרים, שכן הוא מזרז אותם לפעול ולהגיע לעשייה יצרנית, על פי רוב לא לשם ניצולם, אלא לשם מימוש מטרותיהם הם או לשם מימוש מטרות הקבוצה שהם משתייכים אליה. אנשים שסגנון זה דומיננטי אצלם נחשבים ל"ביצועיסטים", דהיינו לאנשים שיש להם נטייה חזקה לשנות את פני הסביבה הקרובה והרחוקה, כך שהם נוטים להשאיר את רישומם במערכות היחסים ובסביבות שבהן הם פועלים indd 15 3/23/09 2:13:34 PM

16 16 סגנונות קיום: היבטים עיוניים, מדעיים ויישומיים סגנון קיום זה קרוב לסגנון ה"להיות" בכך שהוא מדגיש את נאמנות הפרט לעצמו ואת דבקותו במטרות שהגדיר לעצמו וכן באמונה בכוחותיו להביא לשינוי. כמו כן אין הוא נוטה להשתמש בזולת אלא לקדמו ביחד אתו כלפי המטרה. עם זאת, קיימת אצל בעלי סגנון זה נטייה חזקה לביצוע ולא להתמקדות בתהליכים פנימיים כמו מודעות או רפלקציה, המאפיינים את בעלי סגנון ה"להיות". סגנון ה"לעשות" שונה במידה רבה מסגנון ה"שיהיה לי", שבו האדם ממוקד ברכישה של ידע, מעמד או רכוש חומרי; בעל סגנון ה"לעשות" מעוניין בתפקיד אקטיבי של שינוי הסביבה, עצם העשייה נותנת לו תחושת חיות ומשמעות, שכן הוא מגשים מטרות שתבאנה תועלת לו עצמו, לאנשים אחרים בסביבתו ואף לחברה בכללותה. סגנון הקיום "לעשות" מעשיר ומרחיב את המודל של פרום מכמה בחינות: 1. הוא מאפשר קטגוריזציה מעודנת וממוקדת יותר של סגנונות הקיום; 2. הוא מציע אפשרויות נוספות לראיית מגוון רחב יותר של התנהגויות אנושיות ושל התפתחות אישית; 3. יסוד נוסף זה עשוי להציע תיאור של חלקים באוכלוסייה, שאוריינטציית ה"לעשות" שלהם מאפשרת להם השתלבות במסגרות מקצועיות כמו מקצועות שירותיים וכדומה. אם כך, לפנינו אפוא מודל מורכב המתייחס לנטיות בסיסיות, שעל פיהן מתפתחים סגנון ההתנהגות של האדם ודרכי תגובתו לסביבותיו הפנימיות והחיצוניות, הבאות לידי ביטוי בקשת רחבה של נסיבות ושל מצבי חיים. סגנונות הקיום - חתך מושגי משווה להלן נציג השוואה בין כמה מושגים מרכזיים כפי שהם מתבטאים בכל אחד מן הסגנונות. אוטוריטה פנימית וחיצונית סגנון ה"להיות": הדמויות המשפיעות על בעלי סגנון זה מקבלות את האוטוריטה שלהן על סמך אישיותן ולא על סמך תפקידן הפורמלי, כמו אם, אב או מורה. הן זוכות להיחשב לאוטוריטות בזכות סגנון האישיות שלהם שיש בו הרבה צמיחה 1-38.indd 16 3/23/09 2:13:34 PM

17 דבר המחברים/ יעקב רנד, דינה שקולניק 17 וכבוד לזולת. בני סגנון זה נוטים לבחור ב"מנטורים" שישמשו להם כמדריכים רוחניים, בזכות כישוריהם ודרגתם האישית. כאשר בעלי סגנון ה"להיות" משמשים בתפקיד פורמלי, הם אינם משתמשים בו כדי להשיג השפעה או מעמד, אלא זוכים לתמיכת הסובבים אותם תוך הסתמכות על יכולותיהם ועל מערכת הערכים שלהם, המקובלת על חלקים נרחבים באוכלוסייתם החברתית: "אוטוריטה בסגנון ה'להיות' מעוגנת לא רק במסוגלות הפרט למלא תפקידים חברתיים, אלא גם באותה מידה באישיות שהשיגה דרגה גבוהה של צמיחה ואינטגרטיביות" )26.)Fromm, :1976 מנהיגים מעין אלה מאופיינים ביכולות רבות, ביניהם רציונליו ת: העקביות המאפיינת את חשיבתם ואת פעולתם מאפשרת מעקב אחר שיקוליהם וביקורת עליהם, כך שהם משפיעים בעצם אישיותם, ופחות בדברים ספציפיים שהם אומרים או עושים. סגנון ה"שיהיה לי": הדמויות המשפיעות על בעלי סגנון זה מקבלות את מעמדן ואת האוטוריטה שלהן מהסתמכות על כוח ולא על היגיון. מרותן נובעת מתפקיד פורמלי ומתבססת עליו, ולכן היא אינה יציבה: היא קיימת רק כל זמן שהתפקיד והתנאים למילויו קיימים, ברגע שהתנאים משתנים, תוקף הסמכות מתערער. כך נוכל לפגוש חילופים של אוטוריטות בהתאם לצרכים המשתנים ולתועלת שניתן להפיק מהן. סמכות האוטוריטה אינה נובעת מעוצמתה הרוחנית או מסגולותיה, אלא מהמקום שבו היא מצויה, ולכן יש נטייה להחליף אותה מדי פעם באוטוריטה אחרת. כאשר בן סגנון זה מקבל תפקיד, הוא מזהה את עצמו עם המעמד ועם הזכויות שתפקיד זה מאפשר לו, ולכן הוא עשוי להפוך עיוור למציאות וחירש לקולות הסביבה. הוא יהיה ממוקד בשמירה על סמכותו ועל מעמדו, לעתים על חשבון צורכי האנשים ואיכות הביצוע, שכן האוטוריטה מרוכזת במטרותיה האישיות, ושוכחת את המטרות המקוריות שלשמן הגיעה לתפקיד. סגנון ה"לעשות": אדם מסגנון קיום זה בוחר בדמויות העשויות להוות גורמי השפעה עליו, לא מתוך התייחסות לחלוקות היררכיות או לתפקיד פורמלי, אלא מתוך בחירה לפי שיקוליו וצרכיו. עצם העשייה היא מרכזית, וכל מי שעשוי לסייע למימושה נחשב לאוטוריטה לצורך העניין. קשה למצוא אצלו "מנטור" שסמכותו רוחנית וקשריו עמו נמשכים, אלא ניכרת נטייה ללימוד מהיר של מה שנראה רלוונטי ומעבר ממוקד למדריך הבא. בעל סגנון זה נוטל לעצמו את האוטוריטה כאשר הוא משוכנע בצדקת המעשה indd 17 3/23/09 2:13:34 PM

18 18 סגנונות קיום: היבטים עיוניים, מדעיים ויישומיים כאשר אדם מסגנון זה מקבל תפקיד, הוא בונה לעצמו אוטוריטה המתבססת באופן מעמיק על המטרות המוצבות על ידה או על ידי קבוצה חברתית. המטרות יכולות להיות זמניות או לטווח ארוך, תלוי באופי המשימה. "אוטוריטה כזו מעוגנת במטרה ויכולה להיחשף בעוצמה גבוהה ביותר במשימה נשאפת, אבל להיעדר לחלוטין בפעילויות מעוררות פחות ולהתבטא בביישנות או בנסיגה".)Rand & Tannenbaum, 2000: 109( אמונה דתית סגנון ה"להיות": האמונה יכולה להיות אמונה ברעיונות מסוימים, אך בעיקרה היא מבטאת אוריינטציה פנימית. גישה זו מתבטאת באמונה בישות מופשטת, ומבוססת על התנסויות האדם ולא על כניעה לדמות המכתיבה אמונה מסוימת, לכן היא מתבטאת גם בקבלת אמונה דתית מסוימת. יש בה מקום לווריאציה אישית של הפרט, לדגשים ולכיוונים ייחודיים שלו בתוך המסגרת הדתית המקובלת. אין ניסיון להוכיח את האמונה בצורה רציונלית, אלא הביטחון באמיתות הדרך נוצר מתוך התחושות הסובייקטיביות של הפרט. אמונה מסוג זה דורשת את הסרת האגו ויכולת לראות את האחר כבעל ישות נפרדת ובעלת ערך, שכן האדם חווה את עצמו כחלק ממערכת גדולה ממנו, שבה יש לו אמנם תפקיד חשוב וייחודי, אך הוא אינו מרכז העולם בחינת "אני ואפסי עוד", אלא הוא בעל ערך שווה לאחרים שגם להם ייעוד דומה. סגנון ה"שיהיה לי": האמונה בסגנון זה מתבססת על דבר שהאדם מקבל מתוך כניעה - הוא נכנע לפחדיו, לצורך הנואש שלו בביטחון, לחוסר היכולת להתמודד עם החופש, ומכאן השאיפה להימלט ממנו והצורך בהחלטה ובאחריות המתלווים אליו. האמונה לפי גישה זו היא אמצעי להשגת מטרה אישית שהיא בריחה ממצב פסיכולוגי לא רצוי. באמונה מעין זו, לדעת פרום )1976,)Fromm, המאמין יוצר לעצמו אליל בצורת פסל שיהווה עבורו את האובייקט לסגוד לו, ובאופן פרדוכסלי העצם, הרכוש, שהאדם יצר והוא יכול להיות בעליו, מקבל את היכולת לשלוט ביוצר עצמו. מאמינים בסגנון זה הם מאמינים המקבלים את האמונה באופן טוטלי, ללא ביקורת או הסתייגות. סגנון ה"לעשות": האמונה מתבטאת בקיום המצוות, בביצוע של מה שנדרש. האמונה מהווה חלק ממעגל החיים הפעילים והיום-יומיים. אין עיסוק רב בשאלות פילוסופיות-תאולוגיות, וכן אין העמקה ביסודות הרגשיים שבאמונה. אין גם ניסיון מודע לחתור לתיקון המידות, שכן תהליך זה מתרחש ממילא בעקבות עצם 1-38.indd 18 3/23/09 2:13:35 PM

19 דבר המחברים/ יעקב רנד, דינה שקולניק 19 ההקפדה על הביצוע והנטייה החיובית לקידום האני והסביבה. החיים הדתיים מושרשים ונתפסים כ"מובנים מאליהם", כזכות ולא כחובה. מערכות יחסים סגנון ה"להיות": האהבה היא מצב אנושי, המתבטא ביחס אל הזולת המאפשר לו להתבטא ולצמוח; אהבה מעין זו היא ביטוי הרגשות החיוביים הפנימיים ודרך להשגת החיבה של האחר. האהבה היא פעולה מלאת חיות המגדילה ומחדשת את עצמה, ומתבטאת באחריות, בדאגה, בהתעניינות, בהיענות, באישור, בהנאה וברצון לשמח את הזולת. הזולת נתפס כייחודי, כשווה מבחינת ערכו כאדם, ולכן בעלי סגנון זה מתייחסים לטובת הזולת כשווה בערכה לטובתם שלהם. ראייתם המוסרית ויכולת האהבה שלהם גורמות להם להרחיב את מעגל השפעתם ואת אחריותם לסביבה, ולצאת מעולמם האגוצנטרי, מתוך ראייה שלהם את המצב הרצוי. אין במערכת היחסים משום ויתור אישי או קרבן, שכן הנתינה נעשית מתוך נביעה פנימית השופעת מאדם החש אהבה, ולכן מסוגל להעביר אותה בטבעיות וללא מאמץ לזולתו. סגנון ה"שיהיה לי": כיוון שה"אני" הוא במרכז, הזולת נתפס כמכשיר לסיפוק צרכיו. האהבה בסגנון זה מתבטאת בצורך לשלוט באובייקט שאוהבים, שליטה המתבטאת באישורים או באיסורים, ולכן היא פוגעת וחונקת. אהבה מעין זו מבוססת על מבנה רכושני של מערכת הנישואין, שבה בני סגנון זה "רוכשים האחד את השני": כסף, מעמד, בית, ילדים ועוד. פרום )1976 )Fromm, מתאר את התהליך שעוברת האהבה במערכת נישואין מסגנון זה: "הנישואין שהיו על בסיס אהבה, עוברים טרנספורמציה לבעלות ידידותית" )עמ' 53(. האדם הוא בודד במהותו, כיוון שהוא אינו מסוגל לקשור קשר אמיתי עם הזולת. סגנון ה"לעשות": מתבטא בעיקר בביטוי מעשי של גילויי אהבה: אין מרבים לדבר על האהבה ולעסוק בפיתוח יחסים רגשיים, אלא מתמקדים ביחסים בעלי אופי פרקטי. לעתים האהבה תשמש ככלי להגדלת היכולות הביצועיות. קיים כאן דמיון לסגנון ה"להיות" ביחס ליכולת האהבה, אלא שאין כאן "התעסקות" מילולית או תודעתית בנושא, אלא ביטוי שלה בפועל. מימוש עצמי וערכים סגנון ה"להיות": הערך המרכזי הוא מימוש הפוטנציאל הפנימי לכיוון של חיים תורמים, המתבטא בפיתוח אישי למען העצמי והזולת. האדם שרוי למעשה כל חייו 1-38.indd 19 3/23/09 2:13:35 PM

20 20 סגנונות קיום: היבטים עיוניים, מדעיים ויישומיים במסע למציאת משמעות בחייו. תהליכי החיפוש הם מגוונים ומונעים על ידי צורך פנימי של האדם לביטוי עצמי, צורך שהוא חלק מקיומו של האדם באשר הוא אדם. משמעות החיים קשורה בהתחדשות עצמית, בצמיחה מתוך עזרה, בנתינה ובעניין בזולת. היא נובעת מפנימיותו של האדם שוויתר על רכוש ואגו, ולכן הוא מסוגל לבטא את כוחותיו הנפשיים הפנימיים. זוהי תפיסה של האדם ההולמת את תפיסתו של פרנקל )1971(, לפיה האדם "מחפש משמעות" כל ימיו, והיא תכלית חייו העליונה. גם פרנקל טוען שמציאת המשמעות קשורה למצבים המפגישים אותנו עם העצמי האותנטי שלנו ועם תנאים שבהם אנו חשים בייחודנו. סגנון ה"שיהיה לי": הערך המרכזי הוא השגת סטטוס, תדמית ושליטה בנכסים רוחניים או פיזיים. מכאן שגם היחס לאדם מתבטא ב"החפצה" )אובייקטיפיקציה(, דהיינו מתייחסים אל האדם כאל חפץ שערכו תלוי בתווית החיצונית שלו: מעריכים את בעלי הרכוש, את המצליחים והמנצחים. גם ההגדרה העצמית של האדם את עצמו מתייחסת ל"מה שיש לי" ול"זכותי לשמור על זה". האנרגיה המרכזית מופנית כלפי חיסכון וצבירה של כסף ושל חפצים חומריים. הרכוש הוא החשוב, וקנייה נוספת של חפצים היא המקור להנאה ולתחושת סיפוק. פרום )1976 )Fromm, טוען שתופעת הצעירים היוצאים למקומות רחוקים, כביכול כדי לחפש אחר חיים שונים מאלה של התרבות המערבית, היא חיובית במובן ההתנגדות לחיים שמאפיין ה"שיהיה לי" שולט בהם, אך עם זאת חיפוש זה עדיין אינו שחרור ממשי, שכן מחפשים אלה בורחים מחיים שיש בהם אחריות ומחויבות, ובכך מבטאים רצון לחזרה למעשה לילדות המאופיינת בחוסר מחויבות ואחריות. סגנון ה"לעשות": המשמעות נובעת מעשייה פעילה ותורמת לשיפור חיי הפרט והסביבה. בסגנון זה אין נטייה לחשוב על משמעות החיים, או להגדיר באופן פנימי ומודע ערכים, אין גם עיסוק רב בדילמות ערכיות. החיים מקבלים משמעות מתוך עצם העובדה שהפרט בחר לחוות אותם בצורה מסוימת. אנשים שסגנון זה דומיננטי אצלם אינם נוטים להצהיר על מטרותיהם ועל ערכיהם, אלא הם מבטאים את ערכיהם באמצעות האופן שבו הם חיים. ניתן יהיה לעמוד על ערכי האדם לפי בדיקת המעשים היום-יומיים שלו, שכן כל מעשה מעיד על הערך העומד מאחוריו. אפשר למצוא דמיון בין תפיסה זו לגישת "הבהרת הערכים" clarification( )values של סימון, האו וקירשנבאום Howe( Simon, Kirschenbaum, 1995 &(, הטוענת שניתן לעמוד על ערכי האדם מתוך בדיקת 1-38.indd 20 3/23/09 2:13:35 PM

21 דבר המחברים/ יעקב רנד, דינה שקולניק 21 הביטוי המעשי היום-יומי של מעשיו. כך, לדוגמה, בדיקה של חלוקת התקציב וסדר ההעדפות לגבי השימוש בכסף יש בה כדי ללמד על הערכים האמיתיים של האדם, יותר מאשר הצהרותיו לגביהם. הערכים הם למעשה "ערכים חיים", שכן הם מתבטאים בכל רגע באופן שבו האדם חי את חייו, והאדם חופשי לבחור את הערך הנראה לו מתוך "מרכול" של ערכים, כאשר התנאי היחיד הוא מודעות ויכולת בחירה. אותנטיות ואוטונומיה סגנון ה"להיות": בעלי המאפיינים של סגנון זה הם בעלי עולם פנימי עשיר, והם עסוקים בבדיקתו ובפיתוחו. הם אותנטיים ומודעים לעצמם, לכן הם מסוגלים לזהות את נימוקיהם ואת שיקוליהם ולקבל החלטות הנובעות משיפוטם העצמי. האותנטיות מחייבת ראייה ביקורתית של תרבות וסביבה וקבלה סלקטיבית ומודעת של נורמות חברתיות. עם זאת האוטונומיה שלהם היא ייחודית, שכן כדי לבוא לידי ביטוי היא אינה דורשת חופש, היבדלות וניתוק מהזולת, כפי שראינו בסגנון ה"שיהיה לי", אלא היא נובעת מתוך קשרים עם הזולת ומתחזקת מתוך מערכות יחסים. אולי כאן המקום לציין כי תפיסה זו לגבי אוטונומיה מאפיינת אופן התבוננות "נשי" )גיליגן, ;1982 ינאי ופרידמן, ; )Chodorow, סגנון ה"שיהיה לי": בעלי המאפיינים הדומיננטיים של סגנון זה הם חסרי מודעות עצמית, ולמעשה חיים לאור השפעות חיצוניות ותפיסות חברתיות שולטות, ופחות מתוך מהות אותנטית. הם חיים בעולם אשלייתי מוחצן, שאינו מאפשר להם להיות אוטונומיים, שכן הם עסוקים בהעמדת פנים ואינם עוסקים בבירור פנימי. זהותם נקבעת על סמך התפיסות החברתיות ועל סמך הגדרת האחרים את הצלחתם החיצונית. גישתם לחיים היא הטרונומית, שכן היא שואבת מהשפעות מזדמנות. הם אינם מקבלים אחריות מלאה על המציאות שבה הם חיים, שכן הם אינם מביאים בחשבון מרכיבי מציאות זו ואינם מייחסים להם חשיבות. הם רואים את המציאות רק דרך הפריזמה של צורכיהם. סגנון ה"לעשות": האותנטיות אצל בעלי המאפיינים הדומיננטיים של סגנון זה אינה נובעת מתהליכי חשיבה ומבירורים פנימיים, אלא מתוך אופן הקיום היום-יומי וזרימת החיים הטבעית. הם פועלים מתוך צילום סובייקטיבי אישי של המציאות ומתוך שכנוע עמוק שהחלטותיהם הן הנכונות, ושפעולתם תסייע 1-38.indd 21 3/23/09 2:13:35 PM

22 22 סגנונות קיום: היבטים עיוניים, מדעיים ויישומיים לזולת, גם אם הוא אינו מבחין בעובדה זו כרגע. האוטונומיה שלהם עשויה להיות לעתים בעוכריהם, שכן הם מקדשים את ראייתם הסובייקטיבית, ואינם מוכנים לשמוע ולנסות כיוונים אחרים. מצד אחר, היא מאפשרת להם להתעלות מעל נורמות ותפיסות חברתיות הגמוניות, שכן הם מרוכזים בעשייתם הם. עם זאת, האוטונומיה שלהם אינה מחייבת היבדלות, אלא היא צומחת באופן טבעי עם האנשים שבסביבה, ומצמיחה גם אותם. ניתן לסכם בטבלה באופן משווה את ביטויי הסגנונות השונים בכמה מן התחומים המרכזיים שעלו. טבלה 1: סיכום ביטויי סגנונות הקיום במאפיינים השונים אוטוריטה פנימית וחיצונית סגנון "לעשות" סגנון "להיות" סגנון "שיהיה לי" אוטוריטה פנימית: האוטוריטה היא תלוית משימה, היא משתנה בהתאם לצרכים הביצועיים ונמדדת בהתאם לתועלת שהיא מביאה להשגת המטרה. אוטוריטה חיצונית - כ"מנטור" זמני. אוטוריטה פנימית: סמכות רציונלית, האדם משפיע בתוקף אישיותו וכישוריו. קבלת אוטוריטה של "מנטור" רוחני בעל סגולות אישיות. אוטוריטה חיצונית: סמכות לא רציונלית, התפקיד וההגדרות החיצוניות מגדירים את המנהיג. אמונה דתית ערכים אמונה מתוך פחד מחופש, מתבטאת ביצירת אלילים שניתן לסגוד להם. ראיית הזולת כאובייקט: יחסי כוח ושליטה. אמונה בישות מופשטת, האדם כחלק מהיקום ולא במרכזו. מאפשרת מקום לסגנון האישי של המאמין, מתוך כמיהה פנימית לתיקון אישי. נתינה, הטוב שבאדם כמעורר הטוב שבזולת. קיום הצווים, חיים בפועל לפי דרישות האמונה. האמונה כחלק מן החיים היום-יומיים. פעולה לפי צווים פנימיים ברורים, ביטוי עצמיות באמצעות עשייה. התחשבות בזולת ונתינה כדרך חיים הבאה לידי ביטוי פרקטי indd 22 3/23/09 2:13:35 PM

23 דבר המחברים/ יעקב רנד, דינה שקולניק 23 מימוש עצמי אהבה ומערכות יחסים סגנון "לעשות" סגנון "להיות" סגנון "שיהיה לי" חיים מלאי עשייה לשם שיפור חיי הפרט והסביבה. המימוש מושג בהשגה של נכסים חומריים וסימבוליים, המשמעות תלויה בהערכת האחרים. חיים לפי מוסכמות החברה, בניית תדמית חיצונית, התנתקות ו"חופש" ממחויבות, כתנאי להתפתחות. חיפוש אחר משמעות אותנטית המתבטאת במימוש הפוטנציאל הפנימי לקראת חיים תורמים. חתירה לביטוי אישי המשוחרר מכבלים חברתיים, אפשרות לביטוי אוטונומי המתבסס על מערכות יחסים קרובות ומשמעותיות. תחושת אחריות רחבה, המפרה ומצמיחה בעת ובעונה אחת את העושה ואת הסובבים אותו. בספר שיצא לאור לאחר מותו של פרום, )1992(, The art of begin ליקט,Rainer Funk תלמידו של פרום בשנותיו האחרונות, רעיונות אחדים שהעלה פרום כשכתב את ספרו )1976(. To have or to be רעיונות אלה עוסקים בחלק היישומי של סגנון ה- Being, ומתארים "צעדים כלפי ה- Being ": כיצד ניתן הלכה למעשה להגיע לדרגה האישית ולדרגה החברתית של קיום ברמה זו, המבוססות על גילוי מחדש של העוצמות הנפשיות, האינטלקטואליות והפיזיות של האדם, ועל יכולותיו להגדרה עצמית. לדברי עורך הספר, פרום השמיט פרקים אלה מספרו שכתב ב- 1976, כיוון שחשש שדבריו יפורשו בטעות, כאילו הפרט יכול לחפש רק אחרי רווחה רוחנית באמצעות מודעות, התפתחות וניתוח עצמי, בלא שישנה את התנאים הכלכליים המייצרים את שלטון ה- Having בחברה המערבית התעשייתית. בתחילת הספר חושף פרום את הדרכים המוטעות המקובלות כדי להגיע למודעות עצמית, ואז הוא מציע דרכים להגיע למודעות זו, וחולק עם הקוראים צעדים כלפי מימוש ה- Being, צעדים שחווה ותרגל בעצמו. אבל, מזהיר פרום, הכוונה היא רק להתוות מידגם כיוונים שיעזרו לקורא למצוא תשובות, כאשר הקורא יוכל למוצאם בפירוט בכתבי ההוגים הגדולים. בין הצעדים השונים פרום מתאר את יכולת ההתמקדות במטרה אחת, היכולת להיות ער, מודע ומרוכז, לתרגל מדיטציה ולעבור תהליכי פסיכואנליזה indd 23 3/23/09 2:13:36 PM

24 24 סגנונות קיום: היבטים עיוניים, מדעיים ויישומיים פרום מעיד על ניסיונו לכלול ספר זה )1994( בספרו הקודם )1976(, ומציין את המטרות השונות של כל חלק: בחלקו הראשון של ספר זה ניסיתי לתאר את מהות סגנונות הקיום ואת התוצאות הבולטות שיש לכל סגנון על הרווחה הנפשית של האדם. סיכמתי שההומניות המלאה של האדם דורשת פריצת דרך ממיקוד ברכוש לאוריינטציה הממוקדת בפעולה, מאגואיזם לסולידריות ואלטרואיזם. בחלקו השני של הספר ]הכוונה לספר הנוכחי - ד"ש[ אני רוצה להציג כמה הצעות מעשיות הנוגעות לצעדים שעשויים להיות לעזר במאמץ של התנועה קדימה כלפי הומניזציה... )שם: 1( עקרונות הבסיס של המודל תורת סגנונות הקיום היא עדיין "תורה בהתפתחות", דהיינו היא אינה רואה את עצמה כתורה ממצה, המנוסחת סופית על כלליה ודקדוקיה. אדרבא, עצם העובדה שהיא מעוגנת בהנחה שטרם נאמרה בה המילה האחרונה, הן באשר להרכב הסופי של המודל והן באשר להגדרת מושגיה היסודיים וזיקתם למהות נפשו וטבעו של האדם, מעניקה לה חיוניות ופותחת אפשרויות מרובות, שבהן עוסק ולו חלקית קובץ ראשון זה, המוקדש כל כולו לתאוריה של "סגנונות הקיום". הסתכלות שיטתית על המציאות שהאדם חי בה ועל השונות האין-סופית של תופעות ההתנהגות שלו מצביעה על האפשרות, ואולי אף על הצורך, להרחיב את היריעה ולכלול בתוכה נטיות בסיסיות נוספות, אשר ישלימו את התמונה באורח מהותי וישמשו רקע מבוסס יותר להבנת האדם ודרכי התנהגותו בקשת רחבה של נסיבות ושל אילוצים. תוספת מעין זאת מותנית בכך שהנטייה הנוספת תעמוד באותם עקרונות בסיסיים שנוסחו כמאפיינים את הפרדיגמה של תורת "סגנונות הקיום" בשלבי היווצרותה, והם: א. אוניברסליות - היינו שהנטייה שמדובר בה תאפיין את כל בני האדם, או לכל הפחות את רובם הגדול, בכל הזמנים ובכל התרבויות, הן אלה אשר ישנם היום אתנו, והן אלה שקדמו לנו ואכלסו את העולם בדורות קודמים. אוניברסליות רב-דורית זאת מצדיקה את ההנחה האכסיומטית, שבאורח טבעי טרם נבדקה והיא טעונה עדיין אישור אמפירי, שאכן כך יהיה גם בדורות העתיד. כך 1-38.indd 24 3/23/09 2:13:36 PM

25 דבר המחברים/ יעקב רנד, דינה שקולניק 25 שקיומה של הנטייה הוא מעבר לנסיבות החיים הן של היחיד והן של הקבוצה החברתית שהוא חי בה. ב. דומיננטיות - היינו שבזיקה ליחסי הכוחות התוך-אישיותיים של כל יחיד ויחיד נוצר אצלו דפוס היררכי טריאדי הכולל את שלוש הנטיות הבסיסיות דלעיל.)BHD( דפוס היררכי זה מתפתח לאורך כל ימי חייו של היחיד, והוא מושפע ממערכת ההתנסויות שלו ומהמשמעויות המוענקות להן תוך כדי התרחשותן ואף לאחריהן. הוא מתבסס גם על המשוב שהיחיד מקבל מאחרים על התנהגויותיו. דפוס זה מהווה אפיון יסודי של אישיותו של היחיד, המכוון ומווסת אותו ואת התנהגותו במגוון רחב של פעילויות ותחומי עשייה. הדפוס הנוצר הוא ייחודי לאותו אדם, והוא משקף את יחסי הכוחות האנרגטיים התוך-אישיותיים בין הנטיות השונות. בשל כך הוא גם מהווה גורם התנהגותי חשוב ביותר של היחיד. נובע מכאן, שניתן ללמוד על הדפוס באמצעות הסתכלויות שיטתיות על דרכי התגובה ועל אורח החיים של היחיד ובאמצעות הערכות פרשניות של מעשיו. ג. אינדיווידואליות ועקביות - הדפוס ההיררכי של הנטיות הבסיסיות הללו מהווה קו אופי של היחיד המבדיל אותו מאחרים ומאפשר ניבוי של דרכי התגובה שלו. הוא מתבטא בהתנהגויות המועדפות בסיטואציות שונות ובמגוון רחב של תחומי עיסוק. קו אופי זה, בדומה לקווי אופי מרובים אחרים, מראה רמת קביעות גבוהה יחסית לאורך פרקי זמן ממושכים, אם כי - ואף זאת בדומה לקווי אופי מרובים - אין הוא בלתי ניתן לשינוי. עוצמתו משתנה בהתאם למצבי חיים שונים ולנסיבות שבהן הוא בא לידי ביטוי. למרות עקרון ה"אינדיווידואליות", קיימת אפשרות שקבוצות בעלות התנסויות תרבותיות או התנסויות משותפות תפתחנה דפוסים דומיננטיים הומוגניים יחסית, אשר יאפיינו את בני הקבוצה כולה או את רובה )1953.)Kluckhorn, גם במקרים כאלה תישמר האינדיווידואליות התוך-קבוצתית, התלויה ברמות העוצמה השונות של ההתנסויות, בעוצמתן של הנטיות עצמן וכן בעוצמתן של רמות האנרגטיות המושקעות בהתמודדות אתן. ד. ניעות )mobility( - עיקרון זה טוען שרמות האנרגטיות של כל אחד ואחד מ"סגנונות הקיום" נתונות לשינוי, בין אם מדובר ברמת היחיד או ברמת הקבוצה. יכולת השתנות זאת היא בעלת שני מאפיינים בסיסיים: )א( שינויי עוצמה המתהווים בתוקף שינויים בנסיבות, דבר המתאפשר בשל כך שמושגי 1-38.indd 25 3/23/09 2:13:36 PM

26 26 סגנונות קיום: היבטים עיוניים, מדעיים ויישומיים ה"סגנונות" אינם בעלי משמעות של "קטגוריה", כי הם בעלי משמעות של "רצף".)continuity( שינויי עוצמה אלה מעוגנים בדינמיקה של המציאות, הן בפועל ממש והן בעולם הווירטואלי הפנימי של היחיד. )ב( שינויי יחס,)relational( היינו יחסי הכוחות הפנימיים של ה"סגנונות" וזיקתם זה לזה. במילים אחרות, יש כאן שילוב מעניין שבין ה"סטטי" ל"דינמי", אשר אינם נוגדים זה לזה כי אם משתלבים ומשלימים האחד את משנהו. יכולת שינוי זו עשויה לבוא לידי ביטוי במצבים של חשיפה בלתי אמצעית להתנסויות אקראיות, ובעיקר הטראומטיות והמשמעותיות שבהן, וכן על ידי התערבות סוציו-חינוכית שיטתית ומכוונת למטרה directed(,)goal המיועדת להכנסת שינויים בעוצמות האנרגטיות השונות. תפיסה זאת תואמת את תורתם של פוירשטיין וחובריו )1979, 2002( הידועה בשם "תורת ההשתנות המבנית הקוגניטיבית" Cognitive( Structural,)Modifiability Theory המניחה שכל המבנים התוך-אישיותיים הם בני השתנות )modifiable( בעקבות תהליכי למידה למיניהם. עקרונות אלה, המהווים בסיס לתאוריה של "סגנונות הקיום" Modes( )of Existence הם בגדר תנאי הכרחי לכל צירוף או תוספת של נטיות אנרגטיות אחרות לפרדיגמה הבסיסית של המודל. תנאי זה מעוגן בעצם מהותו הקונצפטואלית של המושג "סגנון",)mode( וכל סטייה ממנו עלולה לשנות את התאוריה בצורה רדיקלית, ללא כל הצדקה עניינית. מודל טריאדי זה של סגנונות הקיום שימש בסיס תאורטי ומחקרי למאמרים המרוכזים בספר זה: מאמרים אלה שונים זה מזה בתחומי ההקשר של סגנון הקיום, באוכלוסייה הספציפית שהמאמר מתייחס אליה ובפתיחת אפשרויות מחקר ותצפית נוספות וחדשניות. שיטות המחקר המודל הטריאדי נחקר עד כה בשתי שיטות עיקריות: כמותית ואיכותית. שיטות אלה אין לראותן כמנוגדות אלא כמשלימות זו את זו. אנו מקווים שבקרוב אפשר יהיה להתייחס באופן מחקרי לאותם נתונים שהתקבלו בו זמנית מן המחקר האיכותי ומן המחקר הכמותי indd 26 3/23/09 2:13:36 PM

27 דבר המחברים/ יעקב רנד, דינה שקולניק 27 שיטת המחקר הכמותית היא שיטה השמה את הדגש על מדידה אמפירית של נתונים. שיטה זו מושתתת בעיקרה על שיטות סטטיסטיות והסתברותיות של קיבוץ ידע כמותי וניתוחו לשם מיפוי ואף חיזוי של תהליכים, של תופעות ושל דפוסים. כלי המחקר העיקריים במחקר כמותי הם שאלונים מסוגים שונים המועברים למשתתפים רבים, כדי להפיק מסקנות ותובנות בעלות משמעות. בדיקה של מודל תאורטי שטרם נבדק אמפירית מחייבת פיתוח כלי מדידה שניתן להערכה כמותית. רייכנברג )1995( פיתחה שאלון המושתת על המודל התאורטי המשולב של פרום )1976 )Fromm, ושל רנד )1993.)Rand, המודל כולל את שלושת המרכיבים הבסיסיים של סגנון הקיום )ראו פירוט על מהלך פיתוח הכלי אצל רייכנברג ושגיא, 54-53(. 2003: לאחר שנים אחדות, שבהן נעשה שימוש בכלי במחקרים רבים, נעשה ניתוח של הכלי בשתי שיטות סטטיסטיות מקבילות: ניתוח גורמים מסוג Varimax וניתוח שטחות מסוג.SSA ניתוחים אלה העלו אפשרות לקיצור הכלי כדי להקל את השימוש בו 2005( Reichenberg, )Cohen, Sagee & השימוש בשיטת המחקר האיכותית מתבסס על תפיסת עולם כוללת המתאימה לחקר האדם על מורכבותו וחד-פעמיותו Lincoln,( Spradly, ;1980 Denzin & Schratz, 1993 ;1994(. השיטה האיכותית תופסת את המציאות כמבנה אנושי שעוצב על ידי תנאיו התרבותיים והאישיים של הנבדק, ואשר אינו קיים בלעדיו. מכאן שאין מציאות נכונה אחת, אלא פרשנויות שונות שלה, היוצרות ריבוי פנים ומורכבות )צבר בן יהושוע, 2001; 1971.)Schutz, הזרם הנרטיבי הוא דומיננטי במחקר האיכותי כיום, ובעיקר זה המתמקד בחקר ביוגרפי המטפל ב"סיפורי חיים" stories(,)life שהם יחידה נרטיבית ספציפית המתייחסת לרצף סיפור החיים של היחיד )אלבז-לוביש, 2001; Tuval- Lieblich, Zilber, 1998.)Mashiach & באמצעות "סיפור חיים" מתאר הפרט את השתלשלות חייו, המהווה אוסף של אירועים ושל התנסויות שהמחבר בוחר להציגם בעיקר על ציר הזמן. כך נוצר לפנינו סוג של טקסט שמשמעותו מתפרשת מעבר לסיטואציה הקונקרטית שבה התרחשו האירועים. ברונר )1990 )Bruner,,1987 מתאר את הסיפור כעיקרון המארגן של הפעילות האנושית, דהיינו האדם מייצר סיפורים המבטאים את זהותו. סיפורים אלה עשויים להוות מקור ללמידה, שכן עדותו של אדם על עצמו היא למעשה הבניה של חייו תוך ניסיון להעניק להם משמעות. הסיפור אינו דיווח של מה שקרה, אלא אינטרפרטציה נמשכת של ההתנסות 1-38.indd 27 3/23/09 2:13:37 PM

28 28 סגנונות קיום: היבטים עיוניים, מדעיים ויישומיים 1996( Capps,.)Ochs & מישלר 1986( )Mishler, טוען כי סיטואציה אחת יכולה להתפרש בצורה שונה על ידי כל משתתף בה, מכאן שהכלים לפענוח הסיטואציה אינם אובייקטיביים או ניטרליים, אלא יש להתייחס לסיפור כאל שיח המכוון להבין את עולמות הידע והמשמעות של המספרים, ולא רק את המבע המילולי הגלוי המסופר. מחקרים המתמקדים בחקר מורים בשיטה זו התמקדו במיוחד בחקר החשיבה שלהם, ובכך הם מבטאים מפנה בחקר המורים, שיש לו שני קווים עיקריים: המעבר למושג "ידע", שביטא התייחסות הוליסטית יותר לעבודת המורה, והעניין בידע המעשי-אישי של המורים Connelly,( Elbaz, 1991; Clandinin & 1995(. השימוש בשיטה האיכותית באמצעות חקר סיפורי חיים מוסיף נדבך של תובנה והעמקה לגבי דרכי הביטוי של סגנונות הקיום והערכתם אצל יחידים. כמו כן השימוש בחקרי מקרה studies( )case מאפשר התבוננות במרכיבי המודל באמצעות תיאור סיטואציה, פרשנותה וניתוחה. סקירת המאמרים בספר הספר מורכב משני שערים עיקריים, ובכל אחד מהם מאמרים אחדים: השער הראשון מתייחס לתאוריית סגנונות הקיום ומציג אפשרויות להרחבתה. מאמרו של רנד מציג בהרחבה את התאוריה על מגוון הקשריה הפילוסופיים, הפסיכולוגיים והדתיים, ומצביע על אפשרות להרחבת המודל למודל רביעי באמצעות הוספת סגנון קיום - נהנתנות.)hedonizm( שקולניק במאמרה מציעה סגנון חדש, "ישות דינמית", המשלב בין מאפייני סגנונות ה"להיות" וה"לעשות". סגנון זה מאופיין ביסודות של אותנטיות וצמיחה אישית, המשולבים ביכולת לקשרים בין-אישיים משמעותיים ובנטייה לפעולה מקדמת שיש בה תרומה לזולת. סגנון חדש זה יש בו כדי להזמין התבוננות ובדיקה מחודשים בנוגע ליסודות המשפיעים על האדם ומאפשרים לו חיים של סיפוק, אושר ומשמעות. מההיבט של תחום החינוך ניתן לפגוש כאן גישה המתייחסת אל החינוך כאל פעולה ערכית המתבטאת בתוך מערכת יחסי גומלין משמעותית, עובדה המזמינה התייחסות עיונית ומעשית כאחד. בק מוסיף במאמרו היבטים פילוסופיים חשובים, המתייחסים ליסוד ההעדפה והבחירה של הסגנונות על ידי האדם: האדם שואף לחיות לפי סגנון שבעיניו 1-38.indd 28 3/23/09 2:13:37 PM

29 דבר המחברים/ יעקב רנד, דינה שקולניק 29 הוא טוב וראוי. המחבר מציע הגדרה של העמדה הערכית-ייחודית שביסוד כל סגנון, תוך הצבת שלושה מודלים ערכיים אפשריים בהלימה לכל סגנון, ועומד על השלכותיו של מצב זה. בק מתאר גם מצב שבו אין לאדם כל מקור מוסרי. הוא מציע התייחסות אל המודל מפרספקטיבה המשלבת והמאזנת בין כל הסגנונות, שתוביל למצב קיומי אישי וחברתי רצוי. השער השני מציג מחקרים שעניינם בדיקת יישומי המודל בתחומים חברתיים, פסיכולוגיים וחינוכיים, תוך שימוש בשיטות מחקר איכותיות וכמותיות. מאמרם של שקולניק ורנד מאפשר התבוננות מעמיקה במאפייני סגנונות הקיום, כפי שניתן ללמוד עליהם מתוך סיפורי חיים של נשים דתיות צעירות המתכשרות להוראה. השימוש במחקר הנרטיבי אפשר ניתוח ופרשנות של הסיפורים כמקור להבנה, לזיהוי ולפענוח של תפיסת עולמן. המחקר מציג רשימת מאפיינים דומיננטיים לכל סגנון קיום, האמורים לשמש לזיהוי ולדיפרנציאציה בין סיפורים, כמו גם לנבא את כיווני הופעתם בסיפורים נוספים. זיהוי מאפיינים אלה מאפשר יצירת "פורטרטים" של טיפוסים בעלי דומיננטיות סגנונית שונה, ובו בזמן בדיקת תכונות המאפיינות אנשי חינוך והוראה בזיקה למודל סגנונות הקיום. ממצאים אלה מאפשרים המשך דיון פורה על חיי הפרט והכלל וגזירת השלכות לגבי מדיניות חינוכית וחברתית. מאמרה של אלטרץ עוסק בבתי ספר אוטונומיים ומשווה בין בתי ספר שהוגדרו על ידי משרד החינוך כבתי ספר אוטונומיים לבין בתי ספר שאינם כאלה. החוקרת בדקה את השפעת האוטונומיה הבית ספרית על העמדות החינוכיות ועל סגנונות הקיום של המנהלים והמורים שבו, תוך הסתמכות על ממצאים מחקריים המדגישים את חשיבותם של המאפיינים האישיותייים של המורה כמשפיעים על תפיסת האוטונומיה שלו. החוקרת איששה את הנחות המחקר ומצאה שאכן קיים הבדל בין שני סוגי בתי ספר אלה מבחינת הסגנונות: בבתי הספר האוטונומיים זוהתה דומיננטיות של סגנון ה"להיות", אצל המורים והמנהלים כאחד. בבתי ספר אלה ניתנת האפשרות לפיתוח אישי, לבחירה עצמאית ולקבלת אחריות, והיצמדות לערכים הנותנים משמעות - כל אלה ממאפייני סגנון ה"להיות". בבדיקת עמדות חינוכיות והקשריהן לסגנונות הקיום שיערה החוקרת שסגנון ה"להיות" יימצא במתאם חיובי גבוה עם עמדות חינוכיות פרוגרסיביות, בה במידה שסגנון ה"שיהיה לי" יימצא במתאם חיובי גבוה יותר עם עמדות חינוכיות שמרניות. ואכן, ממצאי המחקר הראו שאצל מורי בתי ספר לא אוטונומיים נמצאה רמת סגנון קיום "שיהיה לי" גבוהה מזו של מורי בתי הספר האוטונומיים indd 29 3/23/09 2:13:37 PM

30 30 סגנונות קיום: היבטים עיוניים, מדעיים ויישומיים מאמרה של בר-זיו עוסק בבדיקת הקשרים שבין מרכיבי תפקיד ההדרכה הפדגוגית ובין סגנונות הקיום, במטרה לאתר את סגנון הקיום התורם ביותר לתפיסת התפקיד. בבדיקת תפיסת התפקיד נבחנו ארבעה משתנים, שהופיעו במחקר בסדר הזה: א. סיוע והעצמה; ב. הוראה וקישור קוגניטיבי; ג. פיקוח והערכה; ד. תיווך. ממצאי המחקר הראו מתאם חיובי בין כל מרכיבי התפקיד לבין סגנון ה"להיות", ובין מרכיב ההוראה לסגנון ה"לעשות". סגנון ה"שיהיה לי" התגלה עם מתאם שלילי למרכיב הסיוע. מטרת המחקר הייתה ההתאמה בין מרכיבים אישיותיים של מדריכים פדגוגיים לטיפוסי מדריכים אפקטיביים. בהתאם לכך מסתמן כיוון של מאפייני סגנון ה"להיות" כמנבאי אפקטיביות, סיוע והעצמה. באופן כללי המחקר מצביע על תרומתו החיובית של סגנון הקיום "להיות" להתפתחותם של כלל מרכיבי התפקיד בקרב המדריכים הפדגוגיים. גם במחקר זה הופיע דירוג של סגנונות הקיום הדומיננטיים באוכלוסיית המחקר, והוא עומד בהלימה לדירוג של רייכנברג )1995( שגיא )1999( ואלטרץ )2002(, שלפיו סגנון ה"להיות" הוא הדומיננטי, אחריו סגנון ה"לעשות", ואחריו סגנון ה"שיהיה לי". המאמרים של רייכנברג ושגיא ושל גרוס מדגימים את אפשרות יישום המודל על בדיקת סיטואציות: רייכנברג ושגיא מיישמות את המודל על אינטראקציות בין מנחה למונחה במצבי הדרכה, תוך התרכזות בשיחת המשוב, המהווה מרכיב מרכזי בתהליכי ההדרכה. התנאי לשיחת משוב אפקטיבית הוא היכולת של המנחה לפתח דיאלוג קוגניטיבי משמעותי בינו לבין המונחה על המתרחש בכיתה. מהמחקר מסתבר שלסגנון הקיום של המדריך יש השפעה על דרך ההנחיה שלו ומכאן על העצמת המודרך. באמצעות ניתוח של קטעי שיחות משוב בין מנחה למונחה מדגימות החוקרות את סגנון הקיום הדומיננטי העולה מהן ואת האפשרויות לשינוי ההתייחסות בעקבות סגנון המנחה. כך, לדוגמה, הן מתארות שיחת משוב שנפתחה על ידי המונחה בסגנון ה"שיהיה לי", והגיעה באמצעות הכוונה וניווט של המנחה לעידוד ביטויי סגנון ה"להיות". מסקנת החוקרות היא שלסגנון הדומיננטי של המדריך, כמו גם לשיקוליו המקצועיים, יש השפעות על דרך ההנחיה שלו, ומכאן על תפקודו ועל תפיסתו של המודרך. גרוס מתארת סיטואציה חינוכית באמצעות תיאור ופרשנות של חקר מקרה study(,)case שבמרכזו השפלה וביזוי של תלמידה בשיעור, תוך ניתוח של האירוע מהזווית הצורנית והתוכנית גם יחד. השימוש במודל מאפשר לחוקרת 1-38.indd 30 3/23/09 2:13:37 PM

31 דבר המחברים/ יעקב רנד, דינה שקולניק 31 להבחין בין האוריינטציות של שותפי התפקיד בסיטואציה הנחקרת, ולהראות כיצד ניתן להבין ולנתח את הפרשנות השונה של המשתתפים באירוע באמצעות שימוש במודל הטריאדי. הניתוח מאפשר להגיע למסקנות לגבי יעילות דרכי ההוראה ואף לגבי הערכתן מבחינה חינוכית וערכית בהקשר לסגנונות הקיום. בדיקה של הסיטואציה מנקודות ראות שונות מאפשרת העמקה באופני ההתייחסות של המשתתפים השונים ואף בדיקת השפעתה לטווח הארוך. מאמרם של פלדמן וכהן מחבר את נושא סגנונות הקיום לתופעות פסיכולוגיות ונפשיות וכן לתאוריית חמשת גורמי האישיות. תאוריה זו המכונה גם "חמשת הגדולים", מתייחסת לגורמי אישיות בלתי תקינה - דיכאון, ולגורמי אישיות תקינה - תופעות של תחושת רווחה. מחקר זה מרחיב את חקר האוכלוסיות המתפקדות בעלות המאפיין המשותף של עיסוק מקצועי, כפי שפגשנו במאמרים עד כה, אל תופעות ספציפיות הקשורות לחקר האישיות. בנוסף לכך הרחיב מחקר זה את אוכלוסיית המחקר על סטודנטים הלומדים באוניברסיטאות שונות ובפקולטות שונות. במחקר נמצא כי לתחום העיסוק אין השפעה על שכיחותם של סגנונות הקיום, ובכך הוא מרחיב את מאפייני הסגנון הדומיננטי והדפוס ההיררכי שנמצאו אצל אנשי חינוך, גם לעוסקים בתחומים אחרים. ממצא מעניין נוסף נוגע לאספקט המגדרי )ג'נדריאלי(: נמצאו הבדלים בדומיננטיות של סגנונות הקיום בין גברים לנשים, כאשר הגברים מאופיינים בסגנון "שיהיה לי" גבוה, והנשים - בדומיננטיות של סגנון ה"להיות". ממצא זה עומד בהלימה עם ממצאי המחקר של שקולניק בספר זה, שמצאה אף היא דומיננטיות של מאפייני סגנון ה"להיות" אצל אוכלוסיית נשים צעירות המתכשרות להוראה, וקישרה בין מאפייני הנשיות לפי הגישה הפמיניסטית לבין מאפייני סגנון ה"להיות" ותת-הסגנון "הישות הפעילה" Being(.)Active בסיום הספר מופיע אפילוג; מאמרה של שקולניק החותם את הספר מבוסס על ערב הפתיחה לכנס איל"ה, שנערך באוניברסיטת בר-אילן. בערב חווייתי ומרגש זה שולבו יסודות של העמקה במאפייני סגנון הקיום "לעשות" שהציע רנד, בביטוייו בסיפור שואה בעל יסודות אוטוביוגרפיים שכתב, ושיטת ניתוח נרטיבי שיצרה כותבת המאמר. השילוב בין הנרטיב האישי לבין פרשנותו וגילוי מאפייני הסגנון שבו; בין יוצר של תאוריה לסיפורו האישי; ובין צורת ההצגה האמנותית חוויתית )performance( על ידי השחקן והזמר שולי רנד, בנו של יוצר הסגנון ומחבר הסיפור, לבין הסיפור ומחברו - יצרו תופעה ייחודית המתוארת במאמר זה indd 31 3/23/09 2:13:37 PM

32 32 סגנונות קיום: היבטים עיוניים, מדעיים ויישומיים בדברי הסיום לספר אנו מצביעים על הפוטנציאל של המודל הטריאדי כמזמן אפשרויות לבחינה ביקורתית של החברה, תפיסותיה וערכיה, ומכאן כמאפשר שינוי אישי, חינוכי וחברתי. השלכות והמלצות לקט מאמרים זה שהוא בשלב זה ראשון מסוגו, משקף את מצב המחקר בהווה, והוא יכול להוות גם אינדיקטור לאפשרויות אינסופיות הנפתחות ומתגברות, הן בממד התאורטי-מחקרי והן בממד הפרקטי-יישומי. מתוך רשימת הפרקים והגדרתם ניתן כבר בשלב זה ללמוד על הקשת האפשרית של השימושים במודל זה, שיש בהם כדי ליצור שינויים של ממש בתפיסות ובפרקטיקות הממוקדות בחינוך בפרט, ובחברה הרחבה בכלל. פרום קרא לשינוי חברתי, למעבר מחברה של סגנון ה"שיהיה לי" הבעלני והצרכני, שאת תוצריו אנו רואים לצערנו בחיינו היום-יומיים, לחברה המבוססת על סגנון ה"להיות", שתהווה פתח לשינוי לקראת חיים ממומשים, מוסריים ומספקים ברמת הפרט והכלל. ניתן לראות בספר זה נדבך ראשון בכיוון זה: ממצאי המחקרים שבספר מצביעים על דומיננטיות של סגנון ה"להיות" בקרב אנשי חינוך. הסגנון נבדק על אוכלוסייה של מורים וסטודנטים להוראה )רייכנברג, 1995(, יועצים חינוכיים )שגיא, 1999( מורים ומנהלים )אלטרץ, 2003(, מדריכים פדגוגיים )בר-זיו, ספר זה( ואחרים. בכל המחקרים הופיע סגנון ה"להיות" כמאפיין הראשון בדירוג הסגנונות של אנשי החינוך. ייתכן שממצאים אלה יביאו בשורה לשינוי חברתי שיצא דווקא מאוכלוסייה זו, שתזכה לחיזוק מאפייניה ולא לדיכוים או להמעטת ערכם, כפי שקורה כיום. העובדה שקבוצה זו, האמורה לשמש סוכן שינוי חברתי, מאופיינת בסגנון בעל גוון ערכי שאינו דומיננטי בחברה המערבית, קוראת להעצמת השפעתה בחברה הכללית, מתוך הכרת ערכה כנושאת דגל וכמאפשרת שמירה על חברה ערכית בתוך עולם הרחוק מערכים תורמים. המאמרים בספר זה מאפשרים העמקה בתיאור ובהבנה של סגנונות הקיום וביכולת להציג מאפיינים ברורים העולים מן המחקר הכמותי והאיכותי כאחד. העובדה שמן המאמרים המתבססים על שיטות מחקר שונות עולים 1-38.indd 32 3/23/09 2:13:38 PM